אני ואני ואני ואני

אני אוהב לבחור להיות לבד. אני לא אוהב להיות לבד. יש לי יותר מחשבות בראש, שמתרוצצות כמו עכברים קטנים לאחר שמיעת הנקישה הפאבלוביאנית לקבלת האוכל שלהם. משהו באנשים אחרים מושך אותי, אבל גם דוחה אותי לגמרי. אני מפחד מג'וקים, ממש. אין לי אחים גדולים. אין דבר שאני לעיתים יותר רוצה מלכבות, אבל שום דבר לא דולק. יש לי רוטינה מדוקדקת במקלחת, אני מתחיל בקינוח האף, שמפו, סבון פנים, שטיפת ידיים, סבון גוף, שטיפת ידיים, יציאה. לא היו לי הרבה אהבות בחיים. פעם הייתי מדמיין כל לילה במשך שעות על עולם אחר, שאליו אני שואף, כיום אין לי שאיפות גדולות. לא היו לי חברים בחטיבה, אני תמיד תוהה לעצמי אם זה עיצב אותי לכדי מי שאני או מפני מה שאני. לעיתים אני רוצה לחזור הביתה כשאני בבית. אני ממש אוהב ספרים, אולי בגלל הדמיונות בתור ילד. אין לי ידע מעמיק בהמון תחומים. אני ממש נלחץ מסיטואציות חברתיות לא מתוכננות. בסיום כיתה י'ב הזעתי את חיי אל מול כל הכיתה וההורים. כבר לא מאוד אכפת לי מה חושבים, או אולי אני רוצה לחשוב ככה. אני נורא נהנה לעזור לאנשים. הומלסים קצת דוחים אותי. אף פעם לא השלמתי מניין. אני ניזון מתגובות של אחרים כלפיי. אני חושב שילדים קטנים זה דבר נורא חמוד. פעם ניסיתי לגנוב שוקולד ותפסו אותי. אני יכול לשקר במשך הרבה זמן לאנשים, בעיקר כי לאף אחד לא אכפת כל עוד זה לא נוגע לו. אני ממש אוהב גומי. מתוך 250 הסרטים הכי טובים בIMDB ראיתי כמעט את כולם. אני אוהב ללמוד מילים חדשות, ואני מאוד לא אוהב לדעת שאני לא יודע. תמיד יש לי טישו בכיס. נהיית אדם עם משקפיים בשלוש שנים האחרונות. לא יצא לי כמעט לבכות בעשור האחרון, אפילו שאני ממש מנסה. אני מרגיש שהחיים הם טרגיים לעיתים קרובות, ואני לא מבין מה רוצים ממני כל כך. אני מנסה בכל כוחי לפגוש אנשים חדשים לפעמים. אני רץ עם חיוך על הפנים, לא כי אני נהנה, אלא כדי למשוך תשומת לב. הלוואי שמישהו יאמר לי שהכל יהיה בסדר. אני די פרוע בכסף. אני אבל גם די חסכן סך הכול. אולי לא מאוד. לעיתים אני נוהג לומר דברים שאני לא מסכים איתם. אני בכלל לא אוהב עימותים. אני שונא את המילה שונא, היא נורא ברוטלית. יש אנשים שאני מפחד להיתקל בהם ברחוב. אני שותה כל בוקר קפה בחוץ באותו בית הקפה. אני משתדל לקרוא ספר כל יום. קשה לי בלי פרטיות. אני לא אוהב לישון באוהל. הצבא עשה אותי יותר חזק, ואני לא אוהב להודות בזה בפני עצמי. אני זוכר רגע שבו ויתרתי לעצמי עד היום. הוא רודף אותי. אני נורא מתעצבן מדברים נורא לא מעצבנים על אנשים נורא נחמדים. אני מפחד שאנשים קרובים אליי ימותו. אני יכול לאכול מעט מאוד ביום. אני בעצם אוהב אוכל אבל גם לא כל כך אכפת לי ממנו. אני לא רוצה להיות יותר חלש. אני רוצה להיות חזק, אני רוצה שזה יעניק לי ביטחון להסתובב בעולם. אני צריך ביטחון להסתובב בעולם. פעם חשבתי להסתובב עם סכין, אבל בסוף אני אמצא את עצמי בכלא. אם אני אהיה בכלא אני אתאבד. ניסיתי כבר להתאבד, וחשבתי על זה המון. זה לא רעיון טוב, זה פיתרון ותרני. אולי עדיף לא לעשות משהו ותרני. אני די אוהב לסבול, זה מנקה לי את הראש. בנסיעה אחת בבלגיה נגעתי בברזל הרותח של החגורה פעמים רבות, זה הרגיע אותי. אם יש מישהו שסמכתי עליו זה סבא שלי. סבא שלי אכזב אותי. כל בן אדם חייב בעולם שלו. מפחיד אותי לחשוב שכשאנשים עוצמים עיניים אין שום סממן שמבדיל בין הגוף החי שלהם למת. לפעמים אני תוהה לעצמי מה יש אחרי שאנחנו מתים. אני לא מצליח להבין טוב חומרים מגרפים. מיניות יכולה להיות דבר מפחיד מאוד לעיתים. אני אוהב לנשוך את הבטן של בת הזוג שלי. אני מסתכל על רוב הבנות כשאני הולך ברחוב. אני ממש אוהב לעשן סמים, בעיקר כי זה נותן לי שקט. אני אוהב מאוד להכיר אנשים במסיבות, זה עושה לי טוב. אני נורא מפחד לקבל דחייה מאנשים. זה כמו דקירה ישר בלב. הדבר שאני הכי מפחד ממנו, נראה לי, זה להיות לבד. הייתי המון לבד בילדות. הייתי מלא לבד. מלא. מלא. ביום כיפור אחד ראיתי את החברים שלי, לשעבר, מסתובבים בחוץ. ראיתי זאת מהחלון של ביתי. בחדרי. לבד. פעם הייתי מתיישב בארון בגדים שלי, בפינה, מאחורי הבגדים התלויים. זה היה נותן לי ביטחון. הבאתי ביד במוזיאון פעם. יש לי OCD. אני לא יודע כבר מה זה אומר. מבחינתי זה סתם. לא הפלצתי ליד בחורה אף פעם. נורא קשה לי להיות גס. המילה כוס מפחידה אותי. אני לא אוהב אנשים משעממים, אני ממש אוהב אנשים צבעוניים. אני אוהב צדק. אולי לא צדק, אני פשוט לא אוהב חוסר צדק. מפחיד אותי שאם אני הייתי חסר בית גם ממני היו מתעלמים ברחוב. תל אביב זו עיר כיפית אבל בודדה. אני אוהב את תל אביב. אני לא זוכר מי הייתי לפני כן. יש לי תקופות שאני ממש לחוץ על כסף, יש לי תקופות שאני בכלל לא. פסנתר זה דבר שאני יכול לכנות אותו סקסי. יש מילים שעושות לי את זה, פודינג, רפרפת, בלוט, שלוק, בדונג, פוג. אני עדיין לא זוכר מה אומרת המילה JUXTAPOSITION אפילו שבדקתי מאות פעמים. אני לא קוסס ציפורניים, אבל אני כן תולש שערות מהזקן כשאני לחוץ. יש לי פרצוף ייחודי כשאני מתאמץ וכשאני גומר. יש לי פחד קהל, ופחד במה, ועוד הרבה פחדים שלאט לאט אני מנסה להשיל מעצמי. יש לי הרבה אנרגיה, המון אנרגיה בעצם, ואני ממש צריך לפרוק אותה יומיום, כמו מטען חשמלי. אם אני לא פורק אנרגיה אני נהיה עצוב. אם משעמם לי אני נהיה מדוכא. התחלתי לנגן על פסנתר. רוב הדברים שהתחלתי הפסקתי. אני רוצה להיות עכבי. רוב הדברים שהתחלתי הפסקתי. אני רוצה להיות עכבי. אני ממש אוהב להיות נחמד לאנשים, זה ממלא אותי. אני לא אוהב רחמים, או קולות נעימים. חוץ ממטאל אני אוהב כמעט את כול סגנונות המוסיקה. עם קלאסית אני לומד, ובעיקר אריק סאטיי הוא מלחין שאני מעריץ. אפילו למדתי לנגן יצירה שלו. החיים לא קלים עבורי, אין לי המון ביטחון בעצמי, או בהם. אני חושש שהם יאכזבו אותי. אני אוהב לסבול, מסוג הסבל הזה שאתה נהנה אחריו, וקצת רוצה שהוא יגיע שוב, למשל בריצות או אימונים מפרכים. יש לי בעיות בדימוי הגוף שלי, מה שנקרא בעגה המקצועית 'צדדים' מפריעים לי נורא. קיבלתי החלטה בגיל 26 לא להיות חלש יותר, אני חושב שזה בעיקר כי אני רוצה ביטחון בעולם, וכוח נראה לי כדבר שמספק את זה. אני לא אוהב בכלל אנשים לא נחמדים, אני לא מצליח להסתדר איתם. אם מישהו מדבר אליי לא יפה אני נעלב. אני נוטה שלא להתחבר לאנשים כדי לא להתאכזב מהם, כי בסוף אני מאוד תלותי אני חושב. בגלל שאני כל כך תלותי אני מנסה להשיל מעצמי כל צורך באדם אחר. אני יכול לא לדבר יותר בחיים עם החבר הכי טוב שלי בגלל דבר פעוט - פעם חשבתי שזו תכונה שמראה על חוסן, אפילו התגאיתי בה ביני לבין עצמי - עכשיו אני חושב שזו חולשה לאין שיעור. אני נורא נהנה להיות עם שיער ארוך, יש בזה משהו מרענן עבור בן אדם שבחיים לא עשה זאת. יש ימים שנופל עלי דכדוך תהומי, ויש ימים שמאירים לי את הנפש. הראשון מנצח את השני בכמות ואיכות כרגע. אני נורא אוהב נשים. אני חושב שאני מדבר אל עצמי יותר מדי. אני מתבייש לפעמים לדבר לבד בקול רם. עד שאני לא טס לחול אני תמיד חושב שאני לא כל כך אהנה, אבל אז אני טס ועושה חיים משוגעים. למה זה. מעניין. אני חושב שאין יותר אמיץ מקומיקאי שעולה לבמה ומספר בדיחות.