מבעד לעלטה

אפלולית האור קורנת אליך, ואתה פוקח אליה את עינייך לרווחה, ומבעד לעדשות אתה נוכח לראות, כי זאתי, ההיא, נשארה גם הלילה.

ואתה, תוהה ונשאר תמוה בשלך, מה זו, העלטה, עושה לצידך, ואיך זה שהיא לא התפזרה לה עוד לביתה, כי הרי הגיע הבוקר ואיתו האור, ואין זה אור מוחשי, האור שקורן בך, שלעיתים, בשעות החשיכה, הוא אמנם נכבה, ואז מגיעה לה העלטה, שמה את מבטה בפניך שלך, ואתה מסתכל אליה עמוק עמוק, לראות כיצד ניתן לראות בעדה, ולרוב, אינך מצליח לראות דבר מה בעזרתה.

אתה מסתובב על הגב, מקווה למחוצה.

TBC..