החיים הם כמו דף חלק, כאשר אין משמעות זהו החופש שלך לתת משמעות לדברים. אולי הדברים שאתה נותן להם משמעות לעיתים נכפים עליך, כצורת חינוך או דרך ארץ שמא, מונחלים ומוטמעים בך מן ההורים והסביבה. השאלה היא איפה, ואף האם, אתה נותן משמעות אישית, אינדיבידואלית וסובייקטיבית אך ורק לך, מתי אתה נוגע בחיים, רק אתה, ללא השפעה מן הסביבה. האם קיים דבר שאני עושה, עבורי? שאני מייחס לו משמעות בגללי. אולי הגבולות שאני מרגיש זה לא באמת גבולות, זה במידת מה המלחמה שלי, למה לתת משמעות, למה לתת אף עדיפות.
זה נושא בתוכו אחריות עצומה, כי אנו כעת נושאים בכול התוצאות שלנו, ללא השפעה מן החוץ. סארטר דיבר על אחריות, הוא דיבר בדיוק על כך, אנו נושאים בתוצאות של המעשים שלנו, שנעשו כתוצאה מהדברים שאני נותן להם משמעות.
השפה התפתחה מן הצורך לשרוד, מן הצורך להשיג בצוותא אמצעים להישרדות. אם זה להמציא רעש, שבסוף מתורגם במחשבה למילה, למים למשל, או לנמר מאחוריך. ומן הכורח הזה השפה נולדה, אולם היא התפתחה לאזורים מאוד משונים, השפה כעת מנסה לתאר רעיונות, רגשות, שפשוט לא מתממשקים עם השפה. ואז יוצא לנו תסכול רב, שאולי ניתן להביע אותו באמצעות ציור למשל? הרדיפה לאיזו שהיא שלמות, שלא ניתן להביע באמצעות מילים, שעושות רדוקציה לעולם.
מילים הן אינרטיות, הרגשות שאני מרגיש, לפי קאנט למשל, מתורגמות לחוויות סובייקטיביות אצל הפרט השני, אותו הפרט כעת מתרגם את המילה, קרי הרעש שיצא מפי, לחוויות שהוא חווה לגבי הרגש הפרטיקולרי הנ"ל, אזי הכיצד ניתן לבטא רעיון, או קונספט, שהוא כה אישי בחוויה שלו, כה פרטי, לאדם אחר. כאשר אני אומר למישהי שאני אוהב אותה, מה היא מבינה, האם היא מבינה כיצד אני מרגיש, האם היא יכולה להזדהות. היכולת הזו למשל של הזדהות, יכולה לתת פה מענה מסוים לבעיה, ההבנה שאנו מרגישים, אף במידת מה, את הרגש שהאדם האחר מרגיש(?) לא בטוח, אבל אנחנו לפחות פועלים באותו האופן, אבל גם כאן החוויה היא סובייקטיבית אני מרגיש, מעניין.
התפקיד של המדיה הוא לקבל את האסונות, להתרגל אליהם, ולהתחיל לחיות לצידם, ולא בחרדה מהם, כי האנושות כמעט ונמשכת, כמו מגנט, לטרגדיות, למלחמות ומהפכות, לריבים והתכתשויות.
אם נקשר זאת לפסקה הקודמת, נתינת משמעות לדברים, שמספקת לחופש, בעצם מתבטאת בהחלטות חופשיות שאתה בוחר לעשות, כך שמי שאתה בעצם, בחלק גדול, אלו מעשיך והחלטותיך. אבל פיסיקה קוונטית אולי מראה שאתה צפוי מראש? שכולך חלקיקים שנקבעו ממקום מסוים ומשם התחילו לנוע בצורה אקראית, מן המפץ הגדול עד הרגע הזה.
מה מקשר אותי עם תמונה שלי מלפני עשר שנים, מלפני עשרים שנה, מה מקשר אותי עם האני שלפני רגע, יש משהו שטומן בתוכו את העצמיות שלי, אבל מהו?
Comments