מערך סטטוסים לא מאוזן

כל אדם משויך לערב רב של חברות. חברה תוגדר כפרט אחד או יותר, אשר אתה עצמך בא באינטראקציה עמו/ם. בכל חברה יש לך מעמד חברתי. מעמד חברתי זה נכנה סטטוס. ברגע שבו אתה נכנס לסטטוס מסוים, מוטלות עליך חובות התנהגות, זכויות אשר הסטטוס מקנה ונורמות שחברה זו מכתיבה לך, בהינתן הסטטוס הנזכר. אם ניקח את אסופת החברות שאדם מוגדר בהן, ממשפחה או חברים ועד ללקוח בסופר, ונביט בסטטוסים הנגזרים מכל חברה שכזו, נקבל מערך סטטוסים. ודאי, שישנם סטטוסים שמוגדרים כבסיסיים וסטטוסים שמוגדרים כעצמאיים. סטטוס בסיסי הינו כזה שמשפיע על מגוון רב של תחומים בחייך, דוגמת צבע עור, לעומת סטטוס עצמאי שמשפיע על תחום צר בחייך, דוגמת לקוח בחנות.

כאשר מערך הסטטוסים שלך מכיל בתוכו לפחות סטטוס בסיסי אחד המקנה לפרט מעמד חברתי גבוה וסטטוס אחר המקנה לפרט מעמד חברתי נמוך, נאמר כי מערך זה אינו מאוזן. כתוצאה מחוסר האיזון שבמערך, וכתוצאה מהזכויות, חובות ונורמות הנגזרות מכל סטטוס, האדם עשוי למצוא עצמו במערבולת כאשר הוא פונה להתנהג עם שותפי התפקיד שלו, קרי החברים האחרים בחברה שאני מתייחס אליה.

השאלה המעניינת, בהינתן מערך סטטוס לא מאוזן, הוא ההשפעה המנטלית על פרט זה. אין צורך שהפרט יהיה נתון לחברה המקנה לו סטטוס נמוך, אלא עצם הקיום של זה עשוי לעורר חרדה וקושי רב בתפקוד יומיומי, גם בחברות אחרות, שבהן לך סטטוסים גבוהים ונחשבים (הרבה) יותר.

לענייני, ישנו לפחות סטטוס אחד, בחברה אחת, שכאשר אני פוגש שותפי תפקיד כאלו ואחרים, אני נמצא באותה מערבולת מדוברת, באותו חוסר איזון משווע שעשוי לערער הן את מצב רוחי והן את גופי, באופן פיזי חסר פרופורציה למאורע שמתרחש. סטטוס זה, 13 נכנה אותו, אורב לי בכל פינה ופינה, ומגיח מעת לעת, כאשר פוגש אני בשותפי תפקיד אשר ביחד איתם, בצוותא, אני נכנס למשבצת זו.

כה מערער סטטוס זה על כלל הסטטוסים האחרים, מערים על כל סטטוס אחר ומוחק כל זכר לזכויות וזקיפות הגב שנגזרות מסטטוסים אחרים, שאיני מסוגל לעיתים להכיל את התחושה שנלוות לו.

המטרה העיקרית שלי היא אחת מאלה, לאור הניתוח והמידול הנ"ל:

א. להשתחרר מהחברה הזו

ב. לשנות את שותפי התפקיד

ג. לשנות את הסטטוס, 13

ד. לקבל את הסטטוס, 13, ולא להתבייש בהיותי בו, ובכך לאזן את מערך הסטטוסים

הדיסוננס המרכזי שלי, היא שההחלטה שהסטטוס הנ"ל מהווה מעמד חברתי נמוך בחברה זו, אל מול שותפי תפקיד אלו, הינה סובייקטיבית לחלוטין, ותלויה בי גרידא.

אם כך, אם הכול תלוי בי, אם הכול אני מעולל לעצמי, יש לי גם את הכוח האדיר לשנות זאת. אופטימיות.

The Mask Maker

Vilmos Aba-Novák (1941)