רעשי רקע

לעיתים, אולי אפילו קצת יותר מלעיתים, אני מוצא עצמי מוצף, לא תרתי משמע, כיוון שאז בקלילות ובזריזות מופלאה אוכל להוציא את עצמי מהצפה זו, אלא באופן נפשי. גלים גלים המתגלים כשהרסניים למדי מציפים את נבכי מוחי, ואת חדרי ליבי, לעיתים. הקושי, להשקיט את המחשבות, מגיע חדשות לבקרים, כל עת שאני מוצף, אני מנסה לנקז, ובכל דרך שהיא, אם בעישון ואם בהשהייה של מחשבותיי, אם בכתיבה כדוגמת עכשיו או סתם בשכביה על הגב. מוצק, מועק, מוצף, והשיט הזה לא עף, לא ממוחי, לא בכוחי להוציא אותו? הרי זו רק מחשבה? אני, אני, למה אני האויב של עצמי, למה לעזאזאל אני מתנהג בצורה שהורסת לי את מצב הרוח, למה אני מקשה על עצמי, אני צריך ללמוד לשחרר, לשחרר זו מילה גסה, כמו להיות מוצף, כמו להיות בתקופה רעה, כל המילים הללו הם מילים גסות, כי אין באמת תוכן מאחוריהן, יש סלוגן, והסלוגן ריק, ואני לא מצליח להשתחרר מהכבלים כתוצאה מכך, עם כל המילים הריקות הללו שצפות ומציפות, שוב! את מוחי. אז איך? איך אשתחרר סוף סוף מההצפות הללו, איך אשכור לי מציל שישלוף אותו מהתהום העמוקה שנכלאתי אליה, או לעיתים. איך? האמנם, אני צריך מציל? אני? אני רק צריך את עצמי ואני רק צריך להבין שהדבר היחיד שלי יש בחיים זה את המחשבות שלי, וזה בסדר, עידו, זה בסדר, לחשוב מה שאתה רוצה, ואכן היום אתה מצוף כתוצאה מהתזה, ואתה חושש, חושש שדבר מה יתגלה והכל כמו חפיסת קלפים ארעית ייפול לו, החשש גדול נורא, ולי קשה מנשוא לעיתים, אני אכן מרגיש מוצף, אבל, והנה האבל הגדול. אני כותב על כך, ואני מאמין באמת ובתמים שכל אלו הן רק מחשבות, שעולות ומצפיות אותי אמנם לעיתים קרובות, הוו כה קרובות, אבל אלו רק מחשבות, ואני כשלעצמי מגיש די בלתי מנוצח כי כל פעם הן מציפות ואני אף פעם לא טובע, אף פעם, ויכול להיות לי קשה ואני יכול שלא להסתדר לעיתים עם המחשבות, ולהיות במצב קטטוני לעיתים, כן לעיתים. אבל, והנה האבל הגדול, אני יוצא מהכול מחוזק, ואני אף צריך להרגיש שאני כל יכול, כי על אף שהעולם הוא מקום כה מפחיד ואמי כמוני יודע זאת, ואני חושש מן הצל שלי לעיתים, יש גם דברים טובים, על גבול המדהימים, ואני צריך לזכור שלא מכל נמלה לעשות פיל, ולא לעמוד שם כמו דחליל, תדבר לעצמך, תכתוב, תפרוק, כי הרי רק ככה תוכל לחיות בשקט ובשלווה, גם זה סלוגן מיותר, אבל אני אוהב לחרוז נו מה.

ובכן, אז מה בעצם עלי לעשות, לא חושב שיש דבר שכזה, אני חושב שמה שבעיקרו של דבר אני צריך לנסות, זה להמשיך ולזכור שכל זאלה הן רק מחשבות, ואני משקיע המון, והכל בסדר, וגם אם הדברים לא יצאו מושלמים, הכל בסדר זה חלק מהנסיון,ף ומעולם לא כתבתי תזה, ואני תמיד מגיע עם מעט ביטחון, אבל תראה אותך בחור מוצלח שכמותך, לאיזה הישגים הגעת ולאן אתה עוד מסוגל להפליג, כי הכוחות שלך מעוררי תיאבון, תיאבון להצלחה עצמית,ף להגשמה עצמית, להיות מישהו שאני רוצה להיות, לא כי כוחות החברה מכתיבים לי זאת, וכרגע, אני סקרן לדעת מה צופן לי העתיד, האם אני אתחיל ללמוד או שמא לעבוד? אני בכלל לא לחוץ ואני תכף טס לי בנעימים, ואסיים את התזה ואעבוד פה ושם,ף ואחזור ואולי אירשם ללימודים? סתם ככה שיהיה? כי הרי כיף לאללה ללמוד, וכיף לאללה לעבוד. עכשיו מה שאני עוד צריך לזכור זה שלעתיםי המחשבות הולכות והנה הן חוזרות, לרגע אחד כאן ואחרי כן לא, והופ חזרה ונשנה כן וכן המחשבה הזו, ואני כמו תרח זקן לא מצליח להוציא אותן מראשי, אבל שחרר יראבק, אתה תשב על הכל ביום שלישי ורביעיף ואתה באמת ובתמים בחור מריק ומדהים, ואני אוהב אותך ואתה אוהב אותי, וכל עוד לי יש אותך ולך יש אותי, מה אנחנו עוד צריכים? הרי כל החיים היינו לבד, אמנם לעיתים לא היינו בודדים, לעיתים, אבל עכשיו הלבד זה הכתום החדש, כי זה העונג שלי, ולהיות עם אנשים דורש אבל גם מקבלים מזה דבר מה די מדהים. טוב לרפקו בעד ארצי, השיממון שלי, העידו שבי. 3>