הטרוגניות התפיסה הגשמית והמנטלית החוץ-גופית

תחילה עליי, כמו תמיד, לפרוס את ההגדרות שאליהן מתכוון אני, הן בכוונתי לתפיסה הגשמית והן לתפיסה המנטלית החוץ-גופית, שמות מפוצצים כמדומני, למאורעות שאינם זרים ולו לאדם.

התפיסה הגשמית מתייחסת לתפיסה שלי, כאינדיבידואל, כסובייקט, תפיסה שנגזרה עוד מימיו של דון קיחוטה המהולל, אשר אומרת כי ישנם עצמים החיצוניים לי, ואני מסוגל במידה כזו או אחרת לתפוס ולחוש בהם, הן מבחינה מוחית והן מבחינה פיסית. כלומר, יש לי את היכולת לתפוס את הקיום של אובייקט ללא הצורך לגעת בו, ויש לי את היכולת לתפוס את הקיום של אובייקט ללא הצורך 'לתפוס' אותו, אלא באמצעים פיזיים גרידא. גם הגדרה זו של אמצעי פיזי מחייבת אבחנה, כיוון שאין אני מתכוון כאן לתפיסה החושית באמצעות הראייה, כיוון שהראייה הינה המתווך העיקרי שלי לכל העולם הגשמי, אלא רק לאלמנטים הפיזיים שביכולתי לתפוס ולחוש בהם. כלומר, ישנה דואליות תפיסתית, כאשר אין קודם אחד לשני, דוגמת עיוורים לעומת בעלי הראייה התקינה. כלומר, לעיקרו של דבר, אומר כי התפיסה הגשמית מכוונת כלפי כל העצמים שביכולתי לתפוס באמצעים פיזיים. אחדד ואומר כי אין אני מתכוון לתפיסה הbottom up, אלא דווקא ל ,top down כלומר ליכולת שלי לעכל את ההתרחשות הזו ולעבד אותה על פי המאורעות הסובייקטיבים שקרו לי בעבר, והמנטליות שלי באותו הרגע בדיוק. דוגמא תבהיר זאת כראוי. נניח למשל את קיומו של חבל, אשר משווה מראה הדמוי לנחש לעיתים, כך שבעזרת המנטליות הנכונה, קרי פחד או חרדה, יכול אחד לחשוב כאילו רואה הוא נחש, כאשר מדובר אפוא רק בחבל תמים. כך שעיכלתי את החוויה והעיכול התחבר לו הן עם החוויות שלי עם חבלים והן עם המצב המנטלי הנתון שלי כעת.

בכוונתי לתפיסה המנטלית החוץ-גופית, אומר אני שישנו הלך רוח חוץ-גופי, אשר ביכולתי לתפוס אותו, והוא אינו משרה עלי בהכרח את אותה החוויה. כלומר, היכולת שלי לתפוס, אך ורק כאשר אני נמצא בחברת אנשים נוספים, את המצב המנטלי שלהם, או המצב המנטלי המושרה מהסיטואציה החברתית שבה אני נתון. כלומר, היכולת לדעת 'לנתח' ו'לאבחן' סיטואציה בצורה מדויקת, לקרוא את החדר וכיוצא בזאת. דוגמא תבהיר גם את התפיסה הזו כראוי. אם אני יושב בגן משחקים, יש לי יכולת, מבחינה אפיסטמולוגית, להבין את הנמצא מולי, באופן סובייקטיבי, קרי את התפיסה הגשמית של כלל המשחקים והמבנים שלפניי. בנוסף לכך, יש לי יכולת לתפוס, באמצעים כאלה ואחרים שטרם פירטתי כאן, את הסיטואציה. הכוונה היא להלך הרוח המושרה בפארק השעשועים. הלך רוח זה מכתיב לי נורמות שעל פיהן עלי לנהוג, ואם אסטה מאותן הנורמות אתפס לעיתים כסוטה חברתי, אם לא אבחנתי כראוי את ה'אווירה' המנטלית של שאר האנשים בגן השעשועים, והדינמיקה שמצטרפת להם. אחדד, כי גם כאן ישנה דיכוטומיה, כיוון שביכולתי הן לתפוס את המנטליות המושרת מכלל הישויות המרכיבות סיטואציה כזו או אחרת, והן לתפוס את המנטליות של כל אינדיבידואל פרטי. אם נסתכל על כך מבחינה מתמטית גרידא, היחסים שבין המצבים המנטליים של הישויות, חיבורם, חילוקם, חיסורם וכפילותם, צריכה בקומבינציה ליניארית, או שמא מורכבת אף יותר מכך, להגיע לכדי התפיסה המנטלית המושרת של כלל הישויות.

הערה: הן התפיסה הגשמית והן המנטליות החוץ-גופית נגזרות ישירות מהתודעה. בתודעה קלחת ענקית, שנמצאת על בערה פנימית. הבערה לא נכבית, ומתוך הקלחת נבחר לו מתאבן קיים, כל רגע ורגע מתאבן אחר מתבשל לו. תבשיל זה, לו חשיבות אדירה בתפיסת הקיום האנושי לרבדיו. אם המתאבן יהיה חיובי, אז מסוגל אתה, לא תמיד אך ברוב מכריע של הפעמים, לעצב בגמישות מדהימה את התפיסה החיצונית של סביבתך. אם שמא, המתאבן שלילי הוא, לעיתים עננה של קרירות וקדירות עשויה לתפוס אותך, ולפוש אל מרחבך הגשמי. כלומר, התפיסה המנטלית הזו, היא גמישה להפליא, והיא זו שבוחרת כיצד אנו מסתכלים על הדברים. אולם, האם יכול אני לשלוט בתפיסה המנטלית שלי? שאלת השאלות לטעמי, כיוון שאם כך, תהיה כמו החכם הסטואי, בו שום דבר לא מטריד את מנוחתך שאינו תלוי אך ורק בך, ומה שתלוי אך ורק בך, ביכולתך לשנות ולהגמיש אותו בצורה מופלאה גם כן.

כלומר, יש ביכולתי כעת לפרק כל סיטואציה חברתית לתפיסה הגשמית של העצמים, לאחר עיכול סובייקטיבי, ושל הלך הרוח הקולקטיבי שמשתרר, בדמות המנטליות החוץ-גופית, כלומר של הישויות שאינן אני עצמי.

כעת, לאחר פריסת ההגדרות, אדון בפנטסטיות שבהטרוגניות התפיסות של המנטליות החוץ-גופית, כיוון שהן בעצם אינסופיות למספר. אם באמצעים קומבינטוריים נסתכל על כך, נבין כי רצף האפשרות לאינטראקציות אנושיות בין בני אנוש, ובתוכם בין אלו החווים תפיסה גשמית כזו לאחרת, ובינם אלו שחווים מנטליות כזו או אחרת בתוכם, אשר בה תכף אדון, הוא אינסופי. כלומר, אין זה דבר מדהים שכל אינטראקציה שונה מקודמתה באופן מוחלט, ואין אחת החוזרת על השנייה, כתוצאה מריבוי השינויים והאפשרויות שהוזכר לעיל. אולם, האופן הבעייתי, שאותו ארצה כעת להעלות, הוא הרצון העז שלנו, שאינטראקציות אלה, על אף השוני המדהים הן בתפיסה של המנטליות החוץ גופית והן בתפיסה הגשמית של כל סיטואציה, שכול אלה, לפי ההערה לעיל, נגזרות מהבערה הפנימית שלי, יהיו דומות בהתנהגות ובתחושה של כלל הסובבים.

הנחה מפשטת שתוכל לעזור להפליג למחוזות קצת יותר פיקנטיים היא שאכן כך הדבר. כלומר, שאכן אני בהיותי באינטראקציה עם אחר, לא רק שרוצה שהוא יתנהג בצורה מסוימת עימי, אלא שגם אני אתנהג איתו בצורה מסוימת, כלומר אשים עצמי במשבצת, מבלי להתייחס הן לתפיסה הגשמית והן למנטליות החוץ-גופית. אם כך, הכיצד זה אפשרי? לדידי, היכולת של אחד לעשות כך היא מעצם הגדרתה האקסוגנית, עבורנו, של המנטליות החוץ-גופית, והיכולת הפנטסטית של הגמישות המחשבתית של כל אדם ואדם. כלומר, אם ברצוני לחזור בשנית על סיטואציה, על אף אינסופיות האופציות, מה שאני יכול לעשות זה ללמוד ולאבחן איזו סיטואציה אני מעוניין שתתקיים, וכך בעזרת הבערה הפנימית אשנה הן את התפיסה הגשמית והן את המנטליות החוץ-גופית, מה גם שאני מסוגל להשפיע על כך לא רק באמצעים תפיסתיים אלא גם באמצעים ויזואליים וכיוצא בזאת.

מה משתמע מהאמור לעיל כעת? שיש ביכולתך, כמו דון קיחוטה הדגול, לשנות ולהכתיב את המציאות שלך באמצעות הבעירה הפנימית שלך עצמך. הלא זה מעודד? הלא זה מעייף?

Flexibility of the mind