ערכים נורמות ומה שביניהם

לעיתים, כה משונה לחשוב שיש לנו בני האדם סולם ערכים, שבו אנו מדרגים ערכים מן הגבוהה לנמוך, ובמקרה של קונפליקט בין ערכים אלו, נשלוף את הפנקס הקטן שלנו ונזכיר לעצמנו שוב, כי עלינו לשים ערך אחד על פני האחר, כי כך כתוב שם בפנקס, וכך הוחלט באופן קולקטיבי על ידי קבוצת אנשים בעלי דעות ורעיונות משותפים, שלהם ערכים אמונות ודרכי התנהגות המשותפים להם, ומושתתים על חינוך מבפנים ומבחוץ, הן על ידי כלל החברה והן על ידי האנשים שאיתם הם באים במגע יומיומי. ובכן, הדבר המוזר כאן הוא שלאותם ערכים יש יישום, והיישום הנ"ל נקרא נורמה, וכאשר אנו מיישמים ערך שבראי הקולקטיב המדובר, הינו ערך מוסרי, אזי אנו ניתן לכך סנקציה חיובית, הן פורמלית והן בלתי פורמלית, לעומת יישום של ערכים שבסולם הערכים שלנו מקוטלגים בתור ערכים חסרי מוסר, שאותם אנו נרצה להוקיע מהשורש, ערכים שאין אנו מעוניינים שיהיו בחברה, ואיך לכך ובהתאם לזאת אנו ניישם סנקציות שליליות, בדומה לנורמה החיוביות שבחברה.

אולם, מי ישנו כאן לערער על הנורמות הללו, וכיצד הן נקבעו לקבוצה אחת, ולקבוצה אחרת התקבעו נורמות שונות לחלוטין, דוגמת שבט הסיוקס, שאינם מייחסים חשיבות לערך הזמן, לעומת האדם המודרני שלו ייחוס גורלי וקריטי לזמנים. התפיסות הללו, של זמן או מרחב בין קבוצות שונות בחברה מרעננות במידת מה את החשיבה על החיים כולם, כי ההבנה שכול דבר באשר הוא דבר יכול להיות פלואידי ולהיתפס באופן שונה על ידי הקולקטיב משרה באדם רוגע מסוים, להבין את שלל האופציות שבפניו.

אולם, בוא נדבר על שני יישומים רעים שיכולים להיות לדבר זה, הראשון הוא החשש מפני נורמות שנקבעות על ידי אנשים בכדי להשיג שליטה או דבר מה מסוים. לדוגמא, הנורמות שעלולות להתקבע אצל דתיים, כתוצאה מאנשי דת שאומרים כי כך צריך לנהוג ולא אחרת, מסכנים מאוד את האדם הפשוט, כיוון שהוא לא יכול לשים את ליבו לדבר זה, הוא לא יכול להבחין שמה שמושרש בו לא מגיע ממנו, אלא מגיע מנורמה שמקורה בחברה שהוא אינו הגה ולו דבר מה בה, חברה שרק מכוננת בו את דרכיה, בלי שהוא יתן עליה את הדעת ולו פעם אחת.

החשש השני והיותר רע, הוא שמי שלא הולך בנורמות אלה, כגון נורמות הדת, הוא זה שצריך להוקיע אותו. מנגנון זה, שפוקו מדבר עליו בספריו והגותו בכלל, הוא שישנם מוסדות כוח שמשליטים את הסדר הקיים, שניתן לחשוב עליו כעל סדר שמושתת על סולם ערכים, שאנו בתור סובייקטים, אולם רק כקולקטיב ולא כיחידים, החלטנו עליו, וסולם זה מקטלג ערכים לכאלו בעלי מוסר וכאלו חסרי מוסר, מה גם שדבר מה זה עשוי להיות מסוכן והרסני לחברה, כאשר הסדר הקיים מושלט והמנגנונים האלה אחראיים להסיר כל עשב שוטה שעלה, אך מי אנחנו שנטען שהעשב טועה? שהעשב שוטה? מי אנחנו שנטען שכך צריך להתנהג ולא אחרת. זה מחזיר אותנו לתורת המוסר, ולמחשבה הפרטיקולרית שלי על המוסר האינסטרומנטלי, שניתן לכופף אותו לרעות עיניו של השולט בו.

נקודות מעניינות למחשבה צריכות להיות בכיוון ההבנה של אילו ערכים שולטים עלינו ואילו ערכים נשלטים על ידינו, אילו מוסדות מכוננים ומשמרים סדר קיים, שאולי אינו כה טוב לנו.